|
19/7/2011 15:52
|
גם אני
|
מאת:
|
|
כמוך כמני רק אני לפעמים קצת יותר קיצונית
|
כותרת:
|
מעניין... כבר כמה ימים שאני שוקלת לפתוח את הודעת האמא החרדתית משום מה זה הלחיץ אותי קצת רק המחשבה על מה אני חושבת.
אני חושבת שהאמהות שינתה אצלינו משהו.. נראה לי שכולנו ברמות אלו ואחרות נהינו יותר חרדתיות. מודות בזה יותר או פחות אבל כן הדאגה האין סופית לילדים, הדברים שאליהם הם נחשפים. באינטרנט, בבית ספר, אלימות מילולית ופיזית.. תראי מה קורה עם הנוער הבוגר.. פחד אלוהים.
אני חושבת שהילדים שלנו ועתידם זה הפחדים הכי גדולים שלנו ואנחנו מכילות עליהם הרבה מהפחדים שאולי היו לנו תמיד אבל לא היה להם מקום וביטוי.
אני אומנם חרדתית אבל במקומות אחרים.. אני המון עסוקה במה יקרה למי ומתי.. איחר להגיע מאימון כדורסל.. מה קרה בדרך? בעלי לא הגיע מהעבודה בטח הייתה תאונה...בחלומות שלי קבוע אני הורגת איזה בן משפחה יקר ואהוב.. כל פעם בדרך אחרת..
אנחנו אמורים לטוס לחו"ל ברור לי שהמטוס יתרסק.. יש לי חרדת טיסות מטורפת... ועוד דוגמאות כאלו בלי סוף.
אני כמובן משתדלת לא לעשות את זה מול הילדים. מולם אני אמא סופר רגועה ( באמת ) אבל יש מלא חרדות וזו באמת שאלה טובה מה עושים איתן הלאה.
זהו... גרמת לי לעלות את זה על הכתב.. תודה :))
הצעות יתקבלו בברכה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
