אם נלך לרגע עד הסוף עם המחשבות שלך: את עוזבת את בעלך, נניח שהכל מסתדר בהקשר הזה (הילדים לא נפגעים, הוא מקבל בהבנה ואפילו ממשיך הלאה בהצלחה) ואת חופשיה לחפש לעצמך את "אהבת חייך". האם זה משהו אמיתי? שקיים אי שם? ומה זה אומר בכלל? מה הקריטריון ל"אהבת חיים"? פרפרים בבטן, התרגשות? הערצה? מה?
אולי לבעלך יש את כל הנתונים ואת פשוט מפספסת אותו? אולי תחושת החסר מקורה בך, ולא בו?
יש המון שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך.
|
תוכן התגובה:
|