אובדת עצות יקרה אני עשיתי את זה אני פירקתי את משפחתי בדיוק מהסיבות שאת מתארת ובמצב מאוד דומה לשלך. היום, לאחר תקופה ארוכה, יכולה לומר לך כך: אני עצמי קיבלתי את חיי בחזרה. את שמחת החיים, ההרגשה של חיים יותר אותנטיים ומתאימים לי. ההרגשה של לא לחיות בכאילו וליד. והמחיר? כבד מנשא. כמובן של הילדים. לומר שהייתי יכולה לעשות את השינוי בתוך המסגרת המשפחתית? אני לא חושבת. זה דרש שינוי מהותי וזעזוע רגשי כדי להשתנות ממי שהייתי למי שאני היום והרבה מאוד רגעי בכי שמחה אושר פחד ובעצם כל הטווח הרגשי. מה שאני יכולה לומר לך (ולעצמי) אלו בעיקר שני דברים. האחד הוא שאני לא מצטערת. היו לי חיים מושלמים על הנייר עם הרבה ריק רגשי. החזרתי לעצמי את עצמי (-: אני חושבת שאם לא הייתי עושה את זה אז ברמה מסוימת הייתי מאוד מצטערת בעתיד ומרגישה שפספסתי את החיים או את ההזדמנות לשינוי ולחיות את חיי כמו שאני רוצה. לחיות באמת. להרגיש הכל. אושר מטורף (כי את זה את יודעת שכבר לא יהיה לך עם בעלך ובניגוד למה שהרבה כאן כותבות בהחלט ובהחלט יכול להיות לך עם מישהו אחר שיסעיר אותך ויעשה לך את זה ). בעצם יש לך ילדים ומי אמר שאת צריכה מישהו לשחזר איתו את חיי הנישואין הכוללים הורדת זבל וענייני משכנתא? את יכולה לחפש זוגיות בלבד שאפילו לא כוללת מגורים משותפים. הדבר השני- בדרך הזו שעשיתי, עשיתי הרבה טעויות. מתוך הרגש, הסחפות, בלאגן רגשי. מציעה לך לשבת עם עצמך ואם ההחלטה תהיה כן לפרק- לנסות עד כמה שאפשר למזער פגיעות. פסיכולוג לך פסיכולוג ילדים ויועץ כלכלי מומלצים ביותר. אפשר לעשות את הצעד הזה אבל לא חייבים את ההוריקן מסביב.
אני יכולה לכתוב עוד המון ולשתף. אם את רוצה תכתבי את המייל שלך או טלפון (של חברה?) ואצור קשר.
אני
|
תוכן התגובה:
|