אולי לא אחדש לך בכלום ובכל זאת: ברוב רובם של מקרי הפרפרים וההתרגשויות - בכל זאת לאחר זמן כזה או אחר - אי אפשר לחיות על עננים ובאים לתוך החיים האמיתיים פחי זבל, מכונות כביסה, משכנתא, מי יחליף חיתול, ובקיצור את מבינה את הרעיון. אני לא יודעת מה מבדיל בדיוק בין מי שחייה בול את החיים האלו - וכל זוגיות חייבת להכיל אותם - ומרוצה מעצמה ומבן זוגה למי שחושבת שחייה שיעמום אחד גדול. למשל רונה - שממש משכנעת שהיא מטורפת על האיש שלה - הלוא גם היא חייה חיי שיגרה עם 3 ילדים ובכל זאת מאוהבת. אני חושבת שהרבה מאד מאד מאד זה עניין של הפוזיציה. כמה את מאמינה שמה שיש לך שווה:).ואת לא חושבת שמה שיש לך שווה. או שווה מספיק. או שווה עבורך. או לך. אולי את לוקחת אותו כמובן מאליו. אולי באמת הוא לא שווה לך. אבל אולי בגלל שאת לוקחת אותו כמובן מאליו כי הוא מצידו כולו שלך - את מרגישה שהוא לא שווה מספיק. אני מסכימה עם סאלי שאין פה תהליך קסם של שיחה וחצי והופ את מאוהבת. אבל אני כן חושבת בפירוש שכן יש אפשרות להציל את החיים המשותפים. כמובן בימינו היד כה קלה על ההדק לפרק נישואין אבל אני כבת להורים גרושים מאד מאד מחמירה. כמובן שאין כבר כל יסוד ובסיס וחוסר כבוד שלו כלפייך או אלימות - מצב אחר. אבל זה לא המצב אצלך. אצלך להיפך. ולכן אני חושבת שאם חיכית עד עכשיו - 10 שנים - לא בוער לנסות עוד. למיטב נסיוני את כן יכולה לשנות את הפוזיציה. אם תשלימי. תשלימי בטוב ולא ברע. תשלימי עם החיים שלך. עם העובדה שהוא האיש. גם אם תחילת ההשלמה היא בגלל שלפרק זה מחיר עצום מאד. לא בטוח שתצליחי אבל לא בטוח שלא תצליחי. ואם תשלימי אני כן בטוחה שתוכלי לראות המון דברים מקסימים בו בכיף וכן תוכלי להרגיש רגשות מאד טובים כלפיו. כמובן שאולי לא תצליחי. אבל כן שווה לנסות. בנחת. בלי אקדח לרקה. ולדעתי זה לא צריך להיות טיפול זוגי. זו הבעיה שלך. לא הבעיה שלכם. אלו תהליכים שאת צריכה לעבור ואני באמת לא חושבת שלומר לו כל יום שני וחמישי כמה רע את מרגישה יסייע פה. מקווה שעזרתי קצת. תמרה
|
תוכן התגובה:
|