25/9/2011 07:50
|
רונה
|
מאת:
|
למיאלינה - התגובה של רונה הועתקה לפה)
|
כותרת:
|
בהתחלה דברת על זה שאולי היא עסוקה במסע נקם במקום בהתבוננות פנימה על סמך זה שלא ענתה לדרורית, אח"כ אמרת שמסע הנקם שלה מוגזם כאילו היא רודפת את הילדים בלי סיבה ועכשיו את בכלל אומרת שלכל מטבע צד שני ובואו נשמע אותם לפני שאנחנו שופטות. את כנראה מפספסת פה משהו בסיסי- ראשית- כאן- זה הבית שלה. כאן - המקום שלה לבא ושפוך את ליבה כאבה וחמתה- שלה ולא של הסתומים האחרים שדחפו ולכלכו. היא חברת פורום כנראה מאוד ותיקה ומשום מה נראה לי שגם היא וגם אנחנו רואות את הבעיה האמיתית ואת לא- . הבעיה היא לא זה שיש שני צדדים והבעיה היא לא אם זה התחיל במשחק או לא. הבעיה היא- איך זה נגמר ואיך המערכת הגיבה. בשני המקרים התשובה היא- רע מאוד ו...רע מאוד. וזה כאן העיקר וכל מה שאת עוסקת בו הוא מיותר וקצת צהוב.להתחבא מאחורי סיסמאות פופליסיטיות של"צדק חברתי" זה קל בימים אלו אבל....מה הקשר? מדובר במקרה אלימות ואין לזה קשר לצדק חברתי שבו את עושה שימוש . לא מעניין אותי אם הילדים הם רק הילדים ובכלל שחקו במטאטא וכסא כי חשבו שאזה כדורגל ולא מעניין אותי אם יונתן התגרה בהם שעה לפני כן ושיחק עוד שעתיים לפני שישבו עליו וגררו אותו באלימות על הריצפה.- זה החלק הכי פחות מעניין.
אותי מעניין שהוא יצא חבוט פגוע מושפל וכואב והמנהלת אפילו לא חשבה להשעות את הפוגעים עד שהאמא ה"היסטרית" לא עשתה מספיק רעש. אותי מעניין שזה שהיא פנתה למשטרה העלה אותה לכסא הנאשמים ולא את הילדים והוריהם שיצאו לטיול אופניים . את יודעת מה המסר החינוכי לילד "מקסים בן טובים שלא פוגע בזבוב" אם יום אחרי שחזר מהשעיה כי הכה בבוטות ילד אחר והנהיג לינץ' כנגדו הוא ביום כיף על אופניים עם כל חבריו? המסר הוא אחד ויחיד- לא קרה כלום, מה שעשית זה לא נורא. אני לדגומא הייתי מרתקת את בני לשבוע בבית בלי חברים בלי טלויזיה מחשב ודואגת שהמקרה הזה יחרט עמוק בליבו כדבר נורא שהוא עשה ולא יחזור עליו ל-ע-ו-ל-ם.
את יודעת שיש לי הרבה כבוד וחיבה אלייך- הפעם עברת כל גבול בעיני. כאמא וכחברה בפורום. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|