שלום לך :-)
הרבה פעמים מה שעוצר אותנו מלפתור את הבעיה, הוא הרצון לפתור אותה מיד.
יכול להיות שאין קסם מיידי כזה, שתקחי ילד חמוד שרגיל שהמסכים זמינים לו בכל רגע של שעמום קל, ותקחי לו את המסכים, והוא מיד ישחק בשקט יפה ורגוע עם חבריו.
יכול להיות שתהיה פה דרך. צעידה. תהליך. זה בעצם תהליך גמילה. שאנחנו המבוגרים, המודעים, החכמים, המנוסים... מתקשים איתו לפעמים. לוותר על שוקולד. על שופינג. על כל מיני הרגלים שמפריעים לנו. זה לא פשוט. אז גם לילד זה אולי לא יהיה פשוט.
ללא ספק יהיה פרס גדול בסוף. יכולת לשחק יפה ללא תלות במסכים (כל מי שאין מסכים זמינים בבית שלה מספרת לך שזה מגיע). זה יכול לקרות. אבל לא מיד. לא בלי קושי.
יכולים להיות זמני ביניים של כעס, של חסר, שבהם הופכים את הבית ומנג'סים לך. אם תקחי את זה כחלק מהתהליך, את חושבת שתוכלי לעמוד בזה? לשמוח בזה? ליהנות מזה שהם בדרך? לראות את השיפורים הקטנים שיגיעו (הנה שיחקו יפה 20 דקות!)... מה את אומרת?...
הנה אחד הקטעים שאני אוהבת - על העניין הזה של לספק צרכים מיידים לילדים, או להיפך, לספק צרכים עמוקים יותר. לטעמי הרבה פעמים זה מגיע אחד על חשבון השני. הנושא הוא לא ישירות מה ששאלת עליו - אבל אני חושבת שזה יכול לתת השראה http://tadmor.biz/?p=989
בהצלחה :-)
|
תוכן התגובה:
|