ומודה שגם אני מתמודדת עם העניין. אבל לא בגלל המחשב כשלעצמו. נכון, למחשב פוטנציאל התמכרות יותר גבוה, אבל לצורך העניין אם הילד היה מתמכר לאיזה משחק קופסה (מונופול למשל) ומשחק רק בזה מבוקר עד ערב היה נראה בעייתי לא פחות אני חושבת. תלוי גם מה קורה סביב המחשב. האם המשחק הוא בודד ומכאני (משחקי המלחמה למיניהם נדמה לי שהם כאלה) או שיש סביבו אינטראקציה בין הילדים. לפעמים כששתי בנותי יחד בחדר ליד המחשב ממה שאפשר לשמוע מבחוץ אי אפשר לטעון שמשהו שלילי קורה שם (הן מדברות, מתווכחות, צוחקות, מתלהבות וכו') הרבה פעמים אני חושבת שהמשחק עצמו הוא ממש סוציאלי, ומפעיל אותן יותר מאשר למשל שהיו יושבות ומשחקות סולמות ונחשים. אז מה שאני חושבת הוא שצריך להגדיר לעצמנו, כל אחד בהתאם למה שקורה בבית שלו, מה הוא הדבר שמפריע לנו ולפעול בהתאם. אצלי כאמור אכן נוצר עניין של התמכרות (לתחושתי) והמחשב הפך להיות לגורם המפריע לעשות את מה שפחות רוצים אבל חובה (שיעורי בית) ומכאן ההגבלה שאני מנסה לקבוע בימים אלה. וכן אני מסכימה שכמו כל דבר צריכה להיות מידתיות, וכשהופך למצב שזה כל מה שעושים בשעות הפנאי, יש בעיה. גם כשנוצר מצב שבא חבר ומה שקורה הוא שהילד משחק והחבר יושב ומסתכל - אני לא מרשה דברים כאלה. אבל כשהמשחק הוא משותף ושניהם מרוצים, ובמיוחד כשמדובר בגילאים הגדולים יותר, לא רואה סיבה לאסור, גם אם שווה במקביל לנסות ולהציע עוד אופציות.
|
תוכן התגובה:
|