אני לא כל כך יודעת על איזה אליפות הוא מדבר, יש פסטיבל השחמט בפתח התקווה שנמשך 3 ימים (שהוא לא האליפות) ויש אליפות עד גיל 9 שהיא יום אחד. אני לא מכירה אליפות שנמשכת 3 ימים, אבל אולי אני לא מעודכנת. תבררי טוב במה מדובר - כמה משחקים הוא הולך לשחק, כמה זמן כל משחק, מתי הכל נגמר ותראי אם לדעתך הוא יכול לעמוד בזה ויותר חשוב להנות. דבר שני,אי אפשר להיות בטוחים שלא יהיו ילדים בגילו ואף קטנים ממנו (בני השתתף בתחרויות מאז גיל 5), ככה שרוב הסיכוי שלא שתוכלי להגיד לו "היית הכי קטן לכן לא נצחת". עוד מניסיון - לא כל כך משנה להם אם הם מפסידים לילד יותר גדול מהם, בני לומד שח עם ילדים הרבה יותר גדולים ממנו ועדיין מתבאס להפסיד.
אספר לך מהניסיון שלנו בתחרות הראשונה. בני (שהיה בן 5 וחצי) הגיע גם בהמלצת המורה בחוג שכונתי (שם הוא רוב הזמן ניצח). הוא נהנה מאד מהמשחקים (ניצח 3 והפסיד 2), לא התבאס מהפסדים ושמח מהזכיות, אבל משום מה היה בטוח שיקבל מדליה (לא היה לו משנה איזה מקום, העיקר מדליה).בטקס סיום, כשהוא לא קיבל כלום (הוא הגיע למקום 4) הוא פרץ בבכי קורע לב שהיה קשה מאד להרגיע, שום הסברים על כך שזה היה השג מדהים להגיע למקום 4 לילד בגילו ועוד בפעם הראשונה שהוא משתתף בתחרות לא עזרו, הוא פשוט נעלב עד עמקי נשמתו שלא קיבל כלום. אחרי התחרות היה לו משבר עם המשחק, מילד שהתחנן לשחק בכל יום עם כל מי שאפשר, הוא פתאום לא רצה לשחק חוץ מאשר בחוג (וגם שם פחד לשחק עם ילדים שיש סיכוי שינצחו אותו). זה הלך והשתפר וחזר למצב הרגיל בהדרגה, אבל הוא לא רצה להשתתף בתחרות הבאה. אבל אחרי זה גם זה עבר, עכשיו (שנה אחרי) הוא שמח להשתתף בתחרויות, לפעמים הוא זוכה לפעמים לא (זה מאד לא עקבי בגילאים האלה) אבל הוא מת על תחרויות ומתייחס אליהם כמו שאני חושבת שצריך להתייחס אליהם - חגיגה למשחק הנפלא הזה והזדמנות לשחק הרבה עם שחקנים חדשים.
|
תוכן התגובה:
|
