שלום לך :-)
עברנו דברים דומים בהתעמלות קרקע. מניחה שזה ככה בכל ספורט. הקטנים לא באמת יכולים לנצח. אבל הם לומדים הרבה מהתחרות. וזה עוזר להם לכל התהליך שלהם, אני חושבת.
אצלנו עשינו הכנה טובה מאוד לתחרות הראשונה. הסברתי היטב שהיא לא יכולה לנצח, אבל היא בונה את היכולות שלה. בכלל דיברנו הרבה על ספורט, על נצחון (זו לא המטרה העיקרית - רק אחת המטרות), על בניית יכולת, על צמיחה...
ספר שאני תמיד ממליצה בהקשר הזה הוא "כוחה של נחישות" - אפשר לקרוא ולדון על חלקים משם עם הילד. זה מה שאני עושה פה ושם.
בתחרות עצמה, הראשונה, הבת שלי היתה מאוכזבת מאוד שהיא לא זכתה, אבל אחרי כמה דקות של חיבוקים היא רצה בשמחה לחברותיה, והמשיכה לבלות, והיתה גאה בעצמה.
בתחרות השניה שוב הכנתי אותה לזה שהיא עדיין לא הכי גדולה שם (זה א' עד ג' יחד), ודווקא הפתיעה עם מדליה מקום שלישי על הקורה. זה היה מדהים. חברה אחת קיבלה שתי מדליות, אז גם פה יש אכזבה מסוימת - אבל היא התגברה גם על זה.
בקיצור - אני חושבת שזה חלק מהעסק של הספורט התחרותי. לא חושבת שאפשר להוציא את האלמנט של התחרות מזה. אבל כן אפשר לדבר הרבה ולהכין. אני חושבת שזה בהחלט עוזר. היו בנות שלקחו קשה יותר את ההפסד. אבל רובן התגברו על זה והמשיכו להנות אח"כ מהאימונים ומהקבוצה.
תהנו :-)
|
תוכן התגובה:
|