ואני זוכרת כמה הכינו אותי לקראת הטורניר הראשון שלי, שאני קטנה ושלא מצפים ממני לנצח. אני ציפיתי מעצמי לניצחון, לא הבנתי למה זה חשוב שהאחרים גדולים יותר. אני גם זוכרת שהיה לי מאזן סביר ובכל זאת בכיתי בכי תמרורים. בסיכומו של דבר זו היתה חוויה מעצימה, בשנה שאחריה היה לי הרבה יותר קל. עד היום אני זוכרת את התחרות הראשונה שלי הרבה יותר מאשר את אלו שבאו אחר כך. מצד שני, לא הצלחתי להעביר לילדי את אהבת המשחק, אז אולי הגישה שלי לא מתאימה לכולם.
|
תוכן התגובה:
|