הרבה נשים דתיות או חרדיות אינן מרגישות מודרות, מהסיבה שהן רואות באותה הדרה עניין טבעי, רגיל ומקובל. אשה חרדית לא תרגיש מופלית לרעה מול גבר, אם היא תופסת את תפקידה כעקרת בית בלבד. אני בטוחה שאת תרגישי מודרת אם יורו לך שלא לנהוג במכונית. אבל - וסליחה על הדוגמא הקיצונית כי היא מדגימה מצויין - אשה מאמינה בערב הסעודית תחשוב שלא לנהוג הוא המקום הכי טבעי ונכון שלה. לכן, הדיון על הדרה הוא תמיד יחסי ותמיד סובייקטיבי ומבוסס על מה שאני, כמי שאני (ואני - כחילונית - הרוב) רואה כמקום שממנו אני מודרת. ואגב, האידיוט שפתח את הדיון כתה כותרת על "הדרת נשים" אבל מה שכתב אין לו דבר וחצי דבר עם הדרת נשים, אלא סתפ פמפלט שוביניסטי. ורגע נחזור לנושא - יש נשים חרדיות/דתיות שיסברו שהעובדה שהמקצוע הפחות או יותר היחיד הפתוח בפניהן הוא להיות מורה, הוא בסדר גמור ואין בכך שום הדרה שלהן כי "כבוד בת מלך פנימה" או מה-שלא-יהיה. ולכ *הן* לא מרגישות שהדירו אותן ממה ש*הן* בכלל לא מרגישות שמגיע להן. תרשי לי להניח שחלק מזה קצת דבק בך, כך נראה לי. ואני חושבת שהמנגנון הדכאני של נשים - בחסות כמעט כל דת על פני כדור הארץ, והיהדות אינה שונה בכך - היא לשמור אותן במקום שגברים רוצים שהן תשארנה בו, שהוא "המקום הטבעי" להן, לדעתם. והכי טוב שלא יתמרדו ולא יעלו על דעתן אחרת. גם אם הן עוטות שאלים, אז הן מתמרדות כנגד "הסדר הטבעי של הדברים" (ושאלה אחרת היא אם הבחירה בלבישת שאלים היא אכן בחירה עצמאית או לא, זה לא לגמרי שחור/לבן). הדרת נשים, במובן הרחב, בעיני היא העובדה שנשים אינן מורשות לבחור כמו גברים, בכל תחום בחיים. וחלק מכפיה עליהן שלא לבחור היא הטמעת קודים חברתיים אצלן מרגע שנולדו שהן "לא צריכות" אחרת ושזה אפילו "לטובתן" או שזה אפילו "יותר טוב מלהיות גבר" או כי "ככה זה טבעי/ככה קבע אלוהים." המקום הטבעי שלי הוא כל מקום שאני בוחרת ורוצה להיות בו, ולא כי מישהו חינך אותי שבזה כדאי לי להסתפק. כמובן שבמובן הכי פשטני, בירושלים כעת גם מוחקים את הנשים, הן כגוף, הן כדימוי של גוף, הן בקולן וכו'. וזה עדיין מדיר אותי גם אם אני באופן אישי לא אוהבת לשיר או שרצוי שאיש לא ישמע אותי שרה מחמת חרשות ודאית (חוץ מהילדים, שהם חושבים ממילא שכל מה שאני עושה נהדר :))))
|
תוכן התגובה:
|