15/12/2011 18:39
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
כתבתי לחבריי כמה שורות לפני כמה שבועות. הזמן הקצר שעבר העמיק והחריף את הדברים עד כדי כך שאני כבר מתגעגעת לעצמנו כשרק שירת נשים היתה על הפרק. היום מוציאים נשים מחדר כושר, עושים פוגרום בקלפי מפני שנשים נכנסו אליו, עומדים בשני תורים נפרדים בחנות (נשים וגברים).... אוי....
|
כותרת:
|
הנה מה שכתבתי לחבריי רק לפני כמה שבועות:
בעקבות הודעתו של רב השומרון כי עדיף שחיילים חרדיים יעמדו מול כיתת יורים ובלבד שלא ישמעו שירת אישה – אני מציעה שנארגן מקהלת נשים ענקית ונתחיל לשיר בקול גדול. מי שמעדיף לעמוד מול כיתת יורים כדי לא לשמוע קול אישה – מגיע לו. ומי שטוען ומסית לכך – רב השומרון – מקבל את משכורתו ממדינת ישראל. נמאס לי! באמת הגיעו מים עד נפש ועוד מעט ניחנק: לא נשיר, לא ניראה, לא נדבר, לא נישמע, נשב רק בקצה האוטובוס ונלך רק על המדרכה שממול, ניסקל באבנים אם לא נתכסה עד קצה הצוואר, הקרסול והמרפק. ומה עוד? זהו אסון שיתרגש על כולנו: נשים וגברים. הכיבוש הזוחל של הקיצוניות הפונדמנטליסטית מכה בכולנו – והזחילה מקבלת עידוד וקצב גובר מן השתיקה הנכנעת והמיואשת שלנו. למה אנחנו מחכות? למה אנחנו מחכים?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|