נשים היו מודרות עוד יותר מאשר היום, לפני תנועת שחרור האשה, וכלל לא הורשו לעבוד, וזה כאשר התלבו הרבה יותר בצניעות ממה שמתלבשים היום. לבוש צנוע אינו זה שקובע את התקדמות הקריירה של אשה. זוהי הצדקה לא מבוססת כלל, וביעקר מבוססת על השקפת עולם המקדשת צניעות. בעיני צניעות בלבוש כלל איננו ערך בפני עצמו. להיפך - צניעות שכזו היא שוב אקסיומה גברית הנכפית על נשים כדי למשטר את גופן, להדיר אותו, כי הוא "טמא" או "עשוי להחטיא גברים". לפני 200 שנים נשים התלבשו מאד מאד צנוע. זה לא הקנה להן זכות לבחור בבחירות, או זכות לצאת לעבוד לפרנסתן. ולכן אין שום קשר לעניין "צניעות" ולענייננו. לכל היותר יש לו קשר לדיון (אחר) על דימוי הגוף הנשי, והשנאה והפחד שרוחשות לו דתות. ראי הזיהוי של "לילית" בתרבות היהודית או האובססיה למכשפות של האינקוויזיציה - הפחד והחרדה מהגוף הנשי, מהנשיות בכלל, ככוח מסתורי שצריך כיסוי. זה הולך יד ביד עם הסברות המיסטיות על "טומאה" נשית בזמן המחזור - שאין לה שום בסיס, אלא דתי בלבד (ולדעתי - מונע מצורך גברי להסתיר נשים ולדחוק אותן החוצה, כאזרחים סוג ב'). אבל כל עוד את רואה בעניינים של צניעות וכד' *אקסיומה* בעלת תוקף של ציווי דתי, לא יכול להיות שום דיון אמיתי, כי בדיון אמיתי מציבים סימני שאלה על כל דבר ובוחנים אותו מראשיתו, ולא מגיעים אליו עם הנחות או דעות קודמות (בכוונה לא עמרתי דעות קדומות).
|
תוכן התגובה:
|