בשבילי זה לא היה רק הריח והרכות של תינוק אלא גם ההיאחזות במקום המוכר והמוערך של אמא ומטפלת. וגם סוג של היאחזות בנעורים ובפוריות. הפרידה מהמקום הזה היא קשה, וסופית. אבל ויתרתי. קודם כל כי בן הזוג לא רצה. אם הייתי נכנסת להריון הוא היה מקבל את זה אבל הרגשתי שזה יהיה לא הוגן כלפיו. וגם כי הבנתי שהמחיר שמשלמים על העומס שכרוך בטיפול בילדים הוא לא קטן. הזוגיות נפגעת, ההתפתחות האישית נפגעת, לפעמים גם התיפקוד כהורים נפגע כי מגיעים לאפיסת כוחות. אומרים שהקושי עם תינוק הוא זמני אבל ילד זה לכל החיים. אבל זה לא בדיוק ככה. לויתורים שעושים לטובת התפקיד ההורי יש השלכות גם הלאה. לא כל דבר אפשר לשקם ולשחזר. הזמן עובר השנים עוברות והנה אנחנו כבר לא באותו המקום. אני חושבת שאף אחד לא יכול להחליט בשבילך או אפילו להמליץ. נשמע שאת מודעת מאוד לכל הצדדים והשיקולים וצריכה להחליט במה תוכלו לעמוד. החלטה קשה אני יודעת. בהצלחה בכל מה שתבחרי.
|
תוכן התגובה:
|