|
24/4/2012 09:40
|
סאלי תדמור
|
מאת:
|
|
לדבר על הדברים
|
כותרת:
|
שלום לך,
גם אני שמחתי מאוד לקרוא שדיברתן. וגם שהיא בכתה - לרוב זה טוב לפרוק את מה שיש על הלב. אני חושבת שעכשיו כדאי באמת לדבר על זה יותר. גם לי מהילדות החויה היתה הרבה פעמים שלא ממש מבינים אותי, יש דברים שההורים שלי לא ידעו או לא קלטו את גודל העניין. והם היו דווקא הורים מודעים מאוד.
לא הכל תוכלי לפתור עבורה. אבל לדבר איתך הרבה על זה יבנה בה תחושה שיש לה בית חם. מבחינה רגשית. יכול להיות שזה כבר כך - אבל זה יכול להיות יותר. תחושה שאת מבינה אותה ונמצאת יחד איתה בהתמודדות הזו שלה. יכול להיות שתמיכה עבורך תעזור לך לבנות יכולת גדולה יותר (לא אומרת שהיא לא קיימת - רק תמיד אפשר להגדיל אותה, מנסיון אישי) - להכיל אותה, לשמוע, לשפוט פחות ולתמוך יותר. פחות להיות נסערת בעצמך ממה שהיא עוברת, להיות פחות מזוהה (לרובנו זה מעיר דברים כואבים מהילדות). למעשה המקרה הזה של הגניבות יכול להיות היום בו הקשר שלכן החל להתקרב. wake up call שהיה ממש שווה את זה :-)
בתפיסה האישית שלי כאם, לעולם לא היתי שולחת את ביתי (בת 9 כיום) לשיחות עם איש מקצוע בלי לעבור בעצמי במקביל תהליך משמעותי מאוד. כי אני רואה את עצמי (בלי לזלזל באב) בתור המעיין שממנו המצב הרגשי שלה נובע. יש "גורמי מזג אויר נוספים" כמו ההמשפחה, החברה, ביה"ס, חברות, אבל אני המעיין. זו התפיסה שלי. ולכן אם אני יודעת שמשהו מטריד אותה מאוד אני תמיד אחפש במקביל בעצמי מה המקור לזה. איפה התפיסה האישית שלי היא גם כן כזו. איפה אני לא רגועה שם. איפה יש לי עניין לא סגור עם עצמי, עם הורי, עם החברה, איתה. ולרוב (עד היום תמיד) אני מעדיפה להעביר את כל התהליכים דרכי. כלומר אני לא שולחת אותה אלא אני עובדת. אבל אני לא מנסה לפסול את העניין הזה של עבודה של הילדה ישירות עם מישהו. אבל לא היתי בונה רק על זה.
ובחזרה לגניבות... עצם זה שזה גניבה מקפיץ נורא, זה לא חוקי, לא מוסרי, לא מקובל, לא נראה טוב ב - CV שלנו... אבל בתפיסה שלי זה לא שונה מכל קריאה לעזרה אחרת. אם היא היתה מעשנת, או מתמכרת לפייסבוק ולא מוציאה את האף מהחדר, או מפסיקה להשקיע בלימודים... זה דומה בעיני. אז את אולי יכולה להסיר מעצמך איזה אות כשלון גדול שאת מרגישה. עוד אחת מדרכי ההתמודדות עם קשיים. בערך.
בהצלחה :-)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
