13/5/2012 22:30
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
אוי.... זה עתה סיימתי לענות לשאלות של אמהות רגישות ודואגות לרווחת ילדיהם ממש באתר הזה, בפורום שלי. איך זה קורה שאימהות "דומות" , שמשתתפות באותו אתר ובאותם פורומים שאני שמחה להיות חלק מיועציו, יכולות לאבד את כל רגישותן ועדינותן כשמדובר באחרים?
|
כותרת:
|
שואלת אותי אמא (זה עתה עניתי, לפני כמה דקות) על בכיו של ילד שרואה מישהו לא מוכר. אני עונה לה ומציינת את הגיל הטבעי של "חרדת זרים". זה לא ממש הגיל של האימהות שכותבות בדיון הזה עכשיו. החרדה מפני הזר כנראה חזקה מאד. השינאה, הציניות, הלעג, האגרסיביות שעולים כאן מצד חלק מהמשתתפות די מייאשים אותי. (אני מניחה שמיד תענה מישהי ב"נועם" משהו בנוסח : אז תתייאשי. מי צריך אותך? לכי לגור שם! נראה אותך! תארחי אותם אצלך בבית!... ותסיים בסינון הגינוי האולטימטיבי: "יפת נפש", אולי גם תוסיף בבוז "שמאלנית"... אם כל האנסים, כפי שכתבה כאן מישהי בגזענות מובהקת, שחורים - אז להיות מוקעת בתור "יפת נפש" זה באמת לא עניין גדול.
לא. אנחנו לא נאצים. מובן שלא כתבתי זאת. מעולם לא חשבתי כך. הרעיון מחריד אותי. אבל אנחנו (חלקנו בלבד) גזענים - ועל כך לא יכול להיות ויכוח אחרי מה שעולה בדיון הזה. היהודים באירופה נתפסו כאיום קיומי-כלכלי-חברתי והזרים כאן נתפסים באותה צורה. קשה לא לראות את הקווים המקבילים. אני בטוחה שלנו יש מערכת בלמים שלא תתן לנו להדרדר לתהום - אבל אנחנו די בכיוון. לכן צריך לעצור כבר עכשיו. דווקא בגלל שאנחנו למודי סבל. דווקא בגלל שאנחנו יהודים, דווקא בגלל שאנחנו בני אדם טובים. ומבחינתי: דווקא בגלל שאני דור שני לשואה, דווקא בגלל שאני רוצה להמשיך להיות יפת נפש.
את שלי אמרתי והקשבתי היטב למה שכתבתן בדיון הזה באופן כללי וגם לי. וגם חשבתי על כך ולמדתי שוב משהו חדש על האקולוגיה שלנו. וכמובן שמחתי שהיה גם מיעוט שהביע דיעה אחרת.
אני משאירה לכן את הבמה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|