כמה צביעות יש בחברה שלנו - כולם כל כך יפי נפש, מכילים וסובלנים כלפי ילדיהם, וכל כך מלאי שנאה, דיעות קדומות וגזעניות כלפי מיעוטים שחיים במדינה הזו - ערבים, פליטים ומי לא. אני כבר מפחדת להביע את דיעותי ברבים - במקום העבודה, עם ההורים של הילדים, זה מדהים כמה השיח נהיה מתלהם וגזעני, וכולם כל כך בטוחיים שאין בכלל דיעות אחרות. שכחנו מהי הומניות, אמפטיה, שכחנו מה זה לקבל את השונה, את הסובל, את החלש. אוי לנו.
מזדהה עם כל מילה שכתבת.
ממני - שמאלנית, יפת נפש ומאמינה גדולה בזכויות אדם, בהגנה על מיעוטים, במתן מקלט לפליטים, בשיוויון זכויות ללא הבדלי דת גזע ומין. וגם קצת מוסר, אמפטיה וסובלנות, אם זה לא יותר מדי לבקש בימינו.
|
תוכן התגובה:
|