כל כך מבינה מה שכתבת וגם לי לקח שנים להרשות לעצמי לדבר ולהבין שזה בסדר מה שקרה שם.
אצלי זו הייתה לידה שנייה, אבל אצלי לא היה כל כך מושלם. היא לא הפסיקה לבכות, יום וליל על הידים ובמיטה, כמעט לא ישנה וכל ארוחה הייתה נראית נצח. היה קשה.. כל כך קשה. הרגשתי שאני בכלל לא צריכה את זה, בשביל מה זה היה טוב, היה לי ילד ראשון מושלם, נח, קל, ישן יפה, אכל יפה, שיחק והיה מאושר. והיא כל כך ההפך. חודשים הסתובבתי מבחוץ נראיתי כאילו הכל בסדר אבל מבפנים היה נורא, רק קציתי לחזור לעבודה רק רציתי להיות במקום אחר.. והיום אני מעיזה להגיד כן.. היו גם רגעים שפשוט רציתי להעלם!!
גם לי לקח זמן והלכתי לטיפול.. בעלי בניגוד לשלך לא ידע איך לאכול אותי ולא הבין מה אני עוברת.. 9 חודשים הייתי אצל מטפלת שלאט לאט עזרה לי ובסוף התאוששתי.. היה לי מאד קשה גם להודות בפני עצמי וגם בפני המשפחה שקשה.. שיש לי בעייה. זה לא היה ממש פשוט בשמנו וגם אני מדברת איתך על 8 שנים כמעט.
אני חושבת בדיעבד שחבל לי שחיכיתי כל כך הרבה זמן לדבר על זה.. השיחות על זה מאד הקלו עלי וגרמו לי להבין שאני לא לבד בתוך זה.
|
תוכן התגובה:
|
