לא אשכח שעם שני ילדים קטנים, ממש קטנים, כשבעלי שהה בחו"ל לרגל עבודתו, ואני שימשתי "רק" כמורה מקצועית (עם התנדבויות קטנות ומעצבנות כפי שאת מתארת) דרשה ממני המנהלת הפוס*מה להתלוות לטיול שנתי של השכבה (יומיים או שלושה, לא זוכרת כבר). כששיתפתי אותה בבעיית הילדים, אמרה לי את הפנינה הבאה (את יושבת?):"קחי בייביסיטר" O-: באותו רגע החלטתי שאני עפה מהמערכת ולא חוזרת. היום אני עובדת בתחום שמנצל את כישורי בצורה הרבה הרבה יותר טובה ומרויחה בערך פי עשר ממשכורתי כמורה...זו מערכת מנצלת ומשפילה והמנהלות יודעות את זה ולא עושות דבר על מנת לשנות את המצב. הן (רובן, לא כולן) עושות את זה לא כי הן רעות אלא כי הן יכולות. כי יש להן קהל של מורות שלא רוצות לוותר על החופשים הנוחים, שפוחדות, לא מעזות לפצות פה, להציב גבולות ולהעמיד אותן במקומן.
אני ממליצה לך לצאת למסע הזה שאת מתכננת. ממש אפשר לקרוא שאת אורזת. הוא יכול להיות כואב ומאכזב ומפחיד לפעמים, אבל אם תמצאי (ואת תמצאי) את מה שאת אוהבת, דרכך סלולה ואת תצליחי.
|
תוכן התגובה:
|