קראתי את מה שכתבת, וגם חלק מהתגובות. את מתארת קושי מול אנשים מסוימים בעבודה. אני בד"כ בעד לנסות לפתור קשיים מהסוג הזה. לא בהכרח לברוח מהם, בעיקר כאשר מסתמן שאת נהנית בסה"כ ממה שאת עושה. יכול להיות שחלק מהדברים ניתנים לשיחה, להבהרת הדברים. למשל: את מספרת על ההתנדבות שהסכמת לעשות, ולתת מזמנך. אם הסכמת לעשות את זה, על מה בדיוק את כועסת? האם הגעת באיחור להתנדבות הזו? אני חושבת שזו לא הוגן כלפי מי שהתחייבת, אם באמת איחרת... ואם מפריעה לך ההתנהלות של אותו מנהל - תהיי כנה איתו. בשיחה נעימה, לא בכעס, אפשר לגשת ולהסביר. "התנדבתי להגיע, הגעתי בזמן, והרגשתי שזה לא מספק אותך. מה קרה שם?" לפעמים אנחנו כל כך כועסים, שאנחנו מקצינים כל תגובה של אדם אחר.
ואם זה בכל זאת לא יעבוד, כשתרגישי שמיצית את המקום הזה, ושאין לך אפשרות לקבל אותו כפי שהיית רוצה, את יכולה לחפש בית אחר.
האם חשבת על כיוון של הוראה באחד מבתי הספר הלא פורמליים? דמוקרטי? אנתרופוסופי? אמנם העקרונות עליהם הם מושתתים שונים מעט מאלו של בתי הספר הרגילים, אבל מההיכרות שלי איתם (כאמא), היא צוות מפרגן, אכפתי, מנהלים שהאווירה בבית הספר חשובה להם מאד מאד. אני חושבת ששווה לך לבדוק גם את האופציה הזו, אם היא קיימת באזור שבו את גרה.
|
תוכן התגובה:
|