הרבה דברים. דבר ראשון אני נורא שמחה על כל חופש מהלימודים, גם בשבילי וגם בשביל הילדות, שכיום הן בגילאים שאפילו אני לא צריכה נורא לדאוג למסגרת כי הן כבר שמחות להישאר בבית גם לבד. אז יומיים היו בבית לבד ולא התלוננו על שום שיעמום, יום אחד אני ועוד יומיים עם סבתא ו- פוף התעופף לו החופש, כמה חבל. דבר שני, אני לא מרגישה כספומט ואף פעם לא הרגשתי. אף פעם לא היו להן דרישות גדולות יותר ממה שאני רוצה לתת, דווקא להיפך. לגבי חנוכה, לא מבינה מה. היה חג שמח ומשפחתי כמו פעם, נפגשנו עם סבים ובני דודים, הדלקנו נרות והיו סופגניות עם ריבה ושירי חנוכה והכל. שום "כמו פע" לא היה חסר בחג הזה. אחלה חג, באמת באמת. פסיטיגל זה נושא בפני עצמו. היו פה המון דיוני פסטיגלים בעבר. היו שנים שלא לקחתי אותן, גם בגלל שהן לא היו מספיק ערניות לבקש מראש (בחיפה הפסטיגל מציג ראשון וכרטיסים מוכרים הרבה לפני חנוכה). בהמשך ילדים אחרים הלכו וסיפרו והתלהבו וכששאלו אותי הבנות למה אנחנו לא הולכות - וואללה לא היה לי מה להגיד. פסטיגל זה כולו פעם בשנה, זה לא אורח חיים. וגם אני מודה - ההרגשה שזה עושה לי שרק הן לא ילכו לפסטיגל כנאה גם יושב על משהו מהילדות שלי ולא יושב טוב בכלל. אז אני באיזשהו שלב החלטתי - הלאה הפרינציפים בנותי ילכו לכל הפסטיגלים עד שימאס להן.
|
תוכן התגובה:
|