לפני שנים שאלתי את עצמי מדוע ילדים של אמהות דתיות אינם מנג'סים להן לתת להם אוכל לא כשר, ואילו הילדים שלי מנג'סים לי לתת להם ממתקים? הגעתי למסקנה שבבית דתי ברור לחלוטין שאין מצב לקבל משהו לא כשר. it's a non option. ואילו אצלי - יש מצב. ולכן יש ניג'וסים ומתח סביב העניין. ואז החלטתי שמה שאני נותנת - אני נותנת בכיף, ומה שלא נראה לי נכון - אין וזהו. מאז העניינים פשוטים למדי. וכמובן שזה תהליך מתמשך של הערכה, כי הילדים גדלים והצרכים משתנים. אבל סה"כ אני משתדלת לשמור על הקו שלי - מה שלא אז הוא לגמרי לא. ומה שכן הוא לגמרי כן.
אז ככה שהילדים שלי באמת לא מנג'סים לי הרבה לדברים. על פסטיגל הם יודעים שאין מה לדבר איתי. והאמת היא שהם כבר עזבו את הרעיון הזה לפני שנים (הינו פעם אחת - לא יכולתי לסבול את זה). הם לא מבקשים ממני מתנות או אוכל אם יוצאים מהבית. ואני קונה בכיף ובנדיבות מה שאני חושבת שכדאי לנו לקנות (בגדים, משחקים שווים, הופעות מדהימות). עכשיו יש לנו כרטיסים לבלט של הבלשוי (כבר ראינו כמה פעמים). לדעתי הילדים שלי היו מחליפים את הבלשוי בפסטיגל ללא היסוס... :-) אבל זה לא משנה לי. גם ליום ההולדת של בן ה - 7 סרבתי לקנות את הג'אנק שיש בטויס אר אס והזמנתי לו דרך הרשת דברים ממש ממש מדהימים (מיינד סטורם למשל שהוא חיכה לו יותר משנה).
ואם כבר פסטיגל - אז בסגנון של רונה, עד הסוף :-)
|
תוכן התגובה:
|