לרגע חשבתי שאת מתלוצצת. האמת, אני עדיין מקווה. גיבוש זהות לאומית אצל ילד תלויית גיל. אולי תופתעי, אבל, גם לי חשובה זהות לאומית. כשהגדולה שלי (בת 11 ןחצי, בבית ספר רגיל) ביקרה עם הכתה במוזיאון מחתרת ני"לי, שאלו מי קרה את הספר (ההוא של דבורה עומר), היא היחידה שענתה כן. אני הבאתי לה אותו מהספריה והמלצתי לה עליו. כמו שהבאתי לה עשרות ספרים אחרים חשובים מאוד בעיני, כגון, "אורי", "חפרפרת במחתרת", "אהבה במחתרת" וכו'. ואני לא מדברת על הסרטים שהיא ראתה, למשל, אקסודוס (כן , הוא הישן עם פןל ניומן), "זעם ותהילה" (ראינו שבוע שעבר). יצא לנו לבקר באתר "חומה ומגדל" והיא טיפסה על המגדל. כמו גם, אתרים היסטוריים אחרים (לרבות עם קברי חיילים). אבל... ויש אבל גדול, כדי לגבש זהות אצל ילד לא תועילי דבר אם תעשי לו טקס יום יומי של הנפת דגל ושירת התקווה. במיוחד, לא כשהוא בגיל כל כך קטן - 3. הדבר הכי קל זה להניף דגל. לא צריך לחשוב הרבה ולשאול שאלות. בשביל גיבוש זהות לאומית צריך לעבוד קשה וללמוד להיות קודם כל בן אדם (וזה מה שמנסים לעשות האנתרופוסופים). וזה אומר - להתאים לילד את המידע שיתאים לו לגיל. לחשוף אותו לנושא, במתינות, עם חשיבה. ילד בן שלוש צריך להחשף לפיות ולשדוני היער ולא להמנון הלאומי (שידבר אליו בדיוק כמו שתפילת שחרית מדברת אלי..).
|
תוכן התגובה:
|