10/7/2002 01:37
|
ריש
|
מאת:
|
מסעדה יקרה מאוד,
|
כותרת:
|
אני באדיקות לא נתתי לפיצקולון מים, ואפילו בימי הגהינום עלי אדמות שתקפו אותנו עם 30 מעלות בצל במשך 3-4 ימים. כרגע עם הצגת המוצקים אני מציגה לו את כוס הפלאים של אוונט. זו שאי אפשר לעשות ממנה ממטרה. או לפחות לא בקלות בלתי נסבלת. הילדון לא מגלה התלהבות יתרה למרות שמהצגת המוצקים יש התלהבות רבתית, כזו שנותת לי הרגשה של סקאונד בסט. המחשבה שליוותה את ההחלטה להציג מים היא נוחות. כן, כן אגואיזם לשמו. מכיוון שאנחנו כרגע צפונים וכמעט כל יציאה מהבית לביקור קרובים/חברים מסתכמת בשעה בדרכים [לפחות] אני חייבת פתרון כלשהו לשאגות העולות ויורדות בחלל הרכב המוגבל מאוד, כדי שלא אצא מן הדעת ולא אמצא את שביל פירורי הלחם שהותרתי [או זה שתמי השאירה בדרך לבית הממתקים]. מבחינת הילדון - גיל 6 חודשים. יונק בלבד. אחת לשבוע מוצג לו בקבוק שאוב למען לא ישכח את המטריה, מגיל 6 שב' או אולי קצתיותר הוצג מוצץ ובקבוק לראשונה. הילד עולה יפה במשקל ומתפתח לשביעות רצוני [למרות הפולניות ההולכת וגוברת].
בינתיים אוכל בטטה, דלעת, קישוא ותפו'ע. כל אחד בנפרד למען יחוש הבדל במקרמים ובטעם. מקבל כל מזון בצהלות שמחה ואושר. אוכל כ10 כפיות קטנות מאוד. ברגע שמופיע זיק של חוסר שביעות רצון מסתיימת הארוחה. אין בחיובים. ציצי קל יותר מלרסק ולמעוך. ציצי אפשר תוך כדי קריאת עיתון... מוצקים אפשר גם, אם לא לוקחים בחשבון את התוצאות העיצוביות...
הצעד הבא כמדומני אמור להיות מלווה בקירקורים. וגם לסוגיה זו יש אור חדש - ענבל.ל לחשה לי שיותר עדיף עוף ולא הודו. להודו יש כל מיני זריקות וחוליים שלא כדאי לתרום לתינוקותינו הזכים. בכל מקרה לי יש פטור מלא. אני צמחונית. האיש ביום שישי יאלץ להכין את האוכל המעוך היטב לעיסה שבקלות היתה זוכה לכינוי 'אוכל שנאכל פעם'. אני רק מהמראה מקבלת חלושס עמוק.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|