או.קיי, איך להתחיל?
אני, הקרויה על שם סבתו של אבי, חיה רייזל, נושאת בת.ז. שלושה שמות פרטיים, ובסדר הבא: חיה, רוז ורד. (כי הסבא המגעיל שלי טען שאין קשר בין ורד לחיה רייזל והתעקש שהשמות יופיעו בסדר הזה). התוצאה: בכל מפגש שלי עם הרשויות אני "חיה", שם שאין לי כל זיקה אליו. כך היה בלשכת גיוס. על הדיסקית שלי מרוב שמות כלל לא היה מקום ל"ורד". וכן, אתן מוזמנות לדמיין איך הגיבו חבריי ליחידה הצבאית הסודית והאיומה כשגילו מה מתנוסס על הדיסקית שלי. גם בלידה זה לא עזר לי מי יודע מה כשהמיילדת אמרה לי "תדחפי חיה" (למרות שתקנתי אותה שלוש פעמים). הסתכלתי לצדדים מחפשת את החיה הזו שנדחפה לי לחדר באמצע הדרמה.
ולשמות משפחה: גם אני נשארתי עם שם נעוריי. את שם משפחתו של בנהז"ש הוספתי לתעודת הזהות, ולה בלבד, חודשיים לפני לידת עמליה, כי אמרו לי שזה יחסוך לנו כל מיני פרוצדורות מאיימות בנוסח הצהרת אבהות.
וכמוך, ריש, גם אני החלטתי שעמליה תישא את שני שמות משפחתינו, במחשבה שיום אחד תוכל לבחור מה בא לה. כך שהיא סוחבת שני שמות פרטיים (עמליה שרה) ושני שמות משפחה. זה מה שמופיע בתעודת זהות שלה (ולא עשו לנו כל בעיה עם זה במשרד הפנים), זה מה שמופיע בקופת חולים, וזה מה שמופיע בצמד הדרכונים שאבא שלה הספיק להוציא לה עוד בטרם מלאו לה חודש.
והתוצאה: לכל אחד מבני משפחתנו שם משפחה אחר. בנהז"ש מחזיק בשם נעוריו בלבד. אני מחזיקה בשני שמות. קודם שלי, אח"כ שלו. עמליה בשני שמות, אבל בסדר הפוך.
ומחשבה פעם חשבתי שפתרון אפשרי לסוגיית השם יכול להיות כדלקמן: כל בן יחזיק בשם משפחתו של אביו, וכל בת בשם אימה. כך יהיו מין שושלות פטריארכליות לצד שושלות מטריארכליות. זהו לא פתרון מושלם כמובן. הרי השם הזה שאני, ואת ריש, כ"כ דבקות בו הוא שם אבינו מן הסתם, כך שבכל מקרה אנחנו מקבעות איזה פטריארך, ובכל זאת, צריך לצאת המלופ איכשהו, לא?
ודבר אחרון: משרד הפנים במגדל שלום בת"א היה יעיל, מהיר ונחמד. לא עשו לנו בעיות עם ריבוי השמות, וחייכו אלינו באדיבות מרגע שחלצנו שד והתחלנו להניק (עמליה היתה אז בת 5 שבועות). והנוף... משובח.
|
תוכן התגובה:
|