כלומר, תינוק שנע עם המטפל בו, וגם עובר לפעמים מתנוחה לתנוחה במנשא, לא חייב לשכב על הבטן - והוא מחזק את השרירים הנכונים (אם אני טועה - תקנו אותי). אני לא נגד קצת חופש לאם - זה נדרש לעיתים, אבל התינוק עצמו מסמן שזה לא מתאים לו, ואני בהחלט מאמינה שעד גיל 3 ח', צריך להשתדל לצמצם את הבכי, ובעיקר בכי-ללא-תמיכה (כוונתי - לפעמים איננו יכולים לעשות דבר נגד כאבי הגזים וההסתגלות, אבל כל עוד התינוק מוחזק ומטופל אז זה הטוב ביותר שאפשר לעשות עבורו) ככל האפשר. לאחר גיל 3 ח' אפשר להתחיל עם השהיות קטנות, כשצריך. כשאמא צריכה חופשה (ואפילו של כמה דקות) - אם רק ניתן לעשות את זה ע"י העברת הפיקוד למטפל אחר, זה עדיף. לפעמים אין ברירה ומשאירים אותו לבכות (ובהחלט הייתי שם, כאמא לתאומים...) אבל לא כדאי לעשות מזה אידאולוגיה. אני לא חושבת שילוד *זקוק* לזמן שהוא לבד, אם ברגע שהוא לבד הוא בוכה (כלומר זה לא טוב לו) - יתכן שהאמא זקוקה לכך, ואז צריך לראות איך עוזרים לאמא (וזה בהחלט חשוב!). אם התינוק היה זקוק לזמן לבד, הוא היה בוכה ומתפתל עד שהיינו מניחים לו, או, לכל הפחות, שמח בחלקו כאשר מניחים אותו - וזה לא המצב המתואר (יש תינוקות שאין להם בעיה עם זה).
|
תוכן התגובה:
|