ונראה לי שתגובת ההתפרקות שלך מאוד נורמאלית, קודם כל הפאניקה מדברת ואחר כך לאט לאט צריך להתחיל לגשש באפילה המבהילה הזאת ולהתחיל לעבוד על עצמכם ולברר - מה בדיוק המצב, מה אפשר לעשות, ואם באמת בסופו של דבר יתברר שהוא יזדקק למסגרת מיוחדת גם זה לא סוף העולם. מה שחשוב עכשיו זה להתחזק בשביל לעזור לו.. את יכולה להתחיל להתייעץ בפורומים באינטרנט ולגלות כמה את לא לבד - היריעה הזאת של "בעיות תקשורת" היא מאוד מאוד רחבה וכוללת המון סוגים ודרגות שונות של בעיות. תנסי לראות את זה ככה - עד עכשיו יכולתם להדחיק את הבעיה והמצב רק החמיר (לפי דברייך), עכשיו כשאתם חייבם להתסכל לבעיה בעיניים - יש סיכוי שתלמדו את הדרכים הטובות ביותר לעזור לו, ותוכלו להפוך את הבעיה לשולית יותר או אולי בסופו של דבר ללא קיימת בכלל, אבל זה מן הסתם יצריך עבודה.. תשנסו מותניים ותתחילו לחקור ולאבחן, אף אחד מהילדים שלנו לא מושלם, לכל אחד בעיות וקשיים, וצריך ללמוד לחיות איתם ולהקל עליהם, זה לא מוריד אותו לדרגה של ילד פחות מוצלח, זה פשוט מצריך אולי יותר טיפול ועבודה, וגם את זה תדעו טוב יותר אחרי אבחון מקצועי.. לא להישבר...
|
תוכן התגובה:
|