עפ"י ויניקוט שבכלל התחיל כרופא ילדים ואח"כ הפך לפסיכואנלטיקן חפץ המעבר מתחיל בכלל ממשהו נטול צורה (חיתול, שמיכה וכד') ואלה דברים שנמצאים באופן אוטומטי בקרבת התינוק. עם הזמן החפץ הופך להיות יותר מובחן (בובה, דובי וכד'). האובייקט הוא בעל משמעות לילד והוא מרגיש שהוא בעל זכות עליו. הוא מהווה מקור חום ובטחון ובדרך כלל באיזשהו שלב הילד מתחיל להאניש אותו ולדבר אליו. ויניקוט טען שאובייקט המעבר נותן לילד כוח להתמודד עם המציאות ולעתים מהווה תחליף לאם (בעת הפרדות). הוא עוזר לילד במצבי מצוקה ובמצבים של מעבר ושינוי. זה למה צריך חפץ מעבר... דרך אגב, זה לא אומר שילד שאין לו חפץ מעבר יתפתח פחות טוב מילד אחר.
אצלנו באופן אישי, אחרי שראיתי שיובלי כשהיא רוצה להרגע פשוט מושיטה יד לחיתול ומתחפרת בתוכו, פשוט דואגת שזה יהיה כל הזמן חיתול אחר , בנדנה או איזשהו בד אחר כדי שלא תתרגל לחיתול אחד ספציפי שאני עלולה לשכוח איפשהו מתישהו.
|
תוכן התגובה:
|