נגעתן בנקודה - כן. אני מחפשת ריגושים. אני טיפוס יותר יצרי מבעלי שמסופק מהשגרה ומהבטחון. אני מרגישה משועממת עם בעלי, הוא לא מעניין אותי ולא מאתגר אותי ולא, זו לא רק השיגרה (למרות ששיגרת החיים כהורים לשלושה בטוח לא מוסיפה) זה הוא. אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי מתחתנת עם טיפוס מרגש ו"מעניין". ייתכן שגם כן היינו מגיעים למקום בו אני נמצאת כיום עם בעלי (שאלת מליון הדולר) אבל אני מרגישה שצעדתי לחופה עם הבן אדם הלא נכון. ונתנת, אמרת שנשמע שיש דברים שאני אוהבת בו אבל זה בעיקר דברים שקשורים בי - הוא טוב *אליי*, הוא מתחשב *בי*, הוא אוהב *אותי* וכו'. מה אני אוהבת בו? באופי שלו כאינדיבידואל? בחיי שאני לא יודעת... דפלול, יכול להיות שאני לוקחת את הקשר כמובן מאליו אבל מה, את באמת לא מאמינה שיש דבר כזה שנקרא אהבת חייך? מישהו שמתאים לך בבסיס? בצורת המחשבה? איזשהו SOUL MATE כזה? כי נשמע לי מדברייך (ותקני אותי אם אני טועה) שאפשר בעצם לחיות עם כל אחד כל עוד יש חברות וכבוד הדדי. אולי את צודקת ולי קצת קשה להתבגר ולהשלים עם זה. לא יודעת...
|
תוכן התגובה:
|