אני מתחברת מאוד למה שכתבת, שואלת את עצמי את השאלות שאת שאלת. אני חושבת שקלעת, גם מבלי להכיר אותי, בעניין תחושת החוסר מובנות ע"י אחרים. לפעמים בסיטואציות מסוימות אני מרגישה שאני כ"כ יודעת מה אני עושה (=ברור לי איך זה נתפס מהצד ושזה נתפס בסדר בעיני) ומצד שני אומרת לעצמי אולי אין לך מושג ואת לגמרי חסרת מודעות? המשחק הזה בין אני ו"הם", אלו שרואים אותי מהצד ואמורים להבין אותי - הוא משמעותי אכן בחיי. באשר לילדיי, זה באמת מעניין לראות ולהבין איך זה אצלם. אצלם הדברים פשוטים יותר, לפחות כך נראה לי. הם אמיתיים וטהורים ובוודאי אין את המשחקים והמחשבות של מה יגידו ואיך אני אתפס ויחד עם זאת, הם אהובים כל אחד בדרכו הייחודית, כך שלמזלי ולמזלם התיסבוכים והמחשבות הרבות בנושא זה, לא עברו אליהם. מקבלת את חיבוקך באהבה. תודה
|
תוכן התגובה:
|