כי את אמא. ואמא תמיד מ ר ג י ש ה אשמה. אבל חוץ מזה שאת אמא, את גם אדם בזכות עצמו, שמותר לו להיות עייף, ולחוץ, ומותר לו לכעוס ולהרגיש לא טוב וגם לרצות לנוח ולהיות לבד. וזה לא עושה אותך אמא פחות טובה. אני לא פסיכולוגית, ולכן אני לא יכולה לכתוב לך תשובה מקצועית, ולהסביר לך איך זה משפיע על הילד שלך. כאמא אני יכולה לספר לך, שאני מאוד "מבואסת" כשהבת שלי מרגישה לא טוב, או כשכואב לה משהו, והגמדה הקטנה גם היא מרגישה כשלי לא טוב (ואז היא מחבקת, ומנשקת ונהיית "דבק"). השאלה האמיתית היא מה עושים? אני באמת מאמינה שכדי שנוכל לטפל טוב בתינוקות שלנו, אנחנו צריכות לטפל קצת גם בעצמנו. אם מה שאת צריכה כדי להרגיש יותר מאושרת הן כמה שעות של "לבד", פשוט לכי על זה! מצאי סבתא/חברה/בייביסיטר ודאגי שיהיה לך זמן לעצמך. גם אם זה לא יגרום לתינוק שלך לישון לבד, במיטה שלו, כל הלילה, זה בטוח יתן לך קצת יותר כוחות להתמודד עם ההתעוררויות שלו, ועם הצורך שלו להיות קרוב אלייך.
|
תוכן התגובה:
|