אמרה פעם דיאנה אידלמן-קרת, החכמה בנשים, שאין בית משפט לאמהות ושהשימוש במילה אשמה אין בו כל תועלת, רק נזק. העובדה שאנחנו שופטות את עצמנו במונחים הלקוחים מעולם המשפט מעידה יותר מאלף מילים על כך שאנחנו מרגישות שאנחנו יושבות על כס הנאשמים כל הזמן. סליחה, אבל איזה פשע ביצענו? ומה הטעם בהאשמה הזאת? נניח לרגע - רק נניח - שבנך מגלה סימני אי-שקט שהחלו עוד בתקופת ההריון. השאלה שכדאי שתישאל היא איך אפשר להקל עליך ועליו עכשיו, ולא "מי אשם". הלקאה עצמית היא חסרת טעם ובוודאי שאינה מסייעת למצוא הקלה. וכדי שלא תחשבי ש''לי לי לדבר', אציין רק שהייתי מועמדת די בטוחה למשרת שופט עליון בבית המשפט העצמי שלי, ולשמחתי הבנתי ששום טובה לא תצמח לי בעינויים המתמידים האלה. ואגב, ישנם הרבה תינוקות שאמהותיהן חוו הריון נפלא, שמח ורגוע, ולא התמודדו עם כל הקשיים שאת התמודדת איתם בהצלחה כזאת, ולמרות הריונן המאושר ילדו תינוק חסר מנוחה ולא רגוע. אז במה הן "אשמות"? לכן, בואו נדלל את השימוש במילה הקשה והלא-הוגנת הזו, "אשמה", ונתחיל לפרגן לעצמנו קצת יותר. אני רק מזכירה לך, ככה בשקט, שאת האמא הכי נהדרת של הילד שלך, ושגידול ילדים היא משימה מפרכת - בין אם תינוקך רגוע ושמח ובין אם הוא עובר כרגע תקופה קשה ו"דביקה". נסי לאפשר לעצמך רגעי הפוגה, ועדיף כמה שעות של מנוחה. מקווה שמצב העניינים הזוגי והכלכלי שלכם התייצב בינתיים, ושיש לך עזרה כלשהי כדי שתוכלי לנוח מעט ולאסוף כוחות. התעודדי - כל התינוקות, ללא יוצא מן הכלל, עוברים תקופות שמתישות אותנו. חשוב שנדע לזהות את התקופות הללו ולקבל עזרה מכל סוג שטוב לנו, כדי לצלוח את המשבר ולהתקדם הלאה - הם לא ממשיכים להתנהג כך לאורך זמן... שלך, אמא
|
תוכן התגובה:
|
