ומבקשת להסיר לאלתר את המונח "אשמה" מסדר היום שלנו. הוא בהחלט זוכה לניצול יתר ולא ממש מקדם אותנו. אורלינקה, את הרי לא צרכת סמים קשים ולא בחרת מרצונך להיקלע לקשיים מציאותיים ומפרכים דווקא בעת ההריון, ומשמע = את בהחלט לא אשמה. וכמו שאמרה אמא הותיקה - יש מספיק הריונות רגועים להפליא שבסופם מגיע ילד נמרץ וקולני!
מה שקורה כעת שהאשמה שאת חשה מכבידה עליך, ולא מאפשרת לך להיות רגועה ופנויה יותר אל הילד שלך כעת, בזמן הווה. וכך את מפסידה פעמיים, כי את מייצרת לך סיבות לרגשי אשמה עתידיים. אל חשש, ממילא יהיו כאלו על כל הדברים שלא נוכל לחסוך מילדינו, אז באמת נסי להגיד לעצמך שרגשי האשמה שלך לא טובים עבור התינוק שלך, ולכן את משאירה אותם להתייבש בחוץ.
מה כן אפשר לעשות? היו כאן דיונים רבים מספור על דרכים לתדלק את האמא המותשת, ואני ממליצה עלהן בחום. חשוב שיהיה לך גיבוי כלשהוא - בנזוג, אמא, אחות, חברה, מטפלת או כל אדם אחר שאת סומכת עליו שיוכל מידי פעם לטפל בתינוק הבוכה בזמן שאת מארגנת לעצמך שקט.
חשוב לבדוק שאין לילד רגישות תחושתית כלשהיא שגורמת לו לבכי, ושכל הצד הפיזי תקין - אין מחלה ברקע, הקלנו ככל הניתן על בעיות שיניים, אולי עיסוי טוב שיכול להרגיע גם את המערכות הפנימיות...
מסרים חיוביים לאמא יכולים להרגיע מאד את הילד גם - לחזור ולהזכיר לעצמך שאת אמא טובה, אוהבת, סבלנית, מסורה למרות הקשיים, נכונה להקרבה למען בנך, כל האמיתות האלו ששמעת כאן מהבנות, ושחשוב להשמיע אותן לעצמך, להתחזק ולהרגיש שאת שואבת כוחות נוספים להתמודדות הזו, שנדמה שהיא ממש טובענית (ולא רק תובענית). אם את צריכה כתף לבכות עליה ולקבל את התמיכה, יש לך אותה כאן, השתמשי בה!
מקווה שעזרתי קצת להקל על העומס הרגשי,
בהצלחה!
אורית
|
תוכן התגובה:
|
