אשמה. מה שאת מספרת מצלצל מוכר לאור ההריון שלי היום (שני), ורק אתמול היה לי יום קשה במיוחד, נקרא לזה: השתוללות הורמונים", וארז הרגיש יפה שאמא שלו מתחרפנת קלות...הוא נעשה עצבני ומיילל, ניסה, אולי, להזכיר לי מי החשוב באמת... :) אז מסרתי אותו לאבא שלו ונכנסתי לחדר להתבודד לי עם עצמי. המצב שלי לא השתפר אמנם, אבל לפחות לא הרעפתי עליו מחוסר הסבלנות שלי. עם זאת, יכלתי להרגיש אח"כ כל הלילה, איך הילדון שלי שיודע לישון לבד לילות שלמים ואין לו בעיות שיה דרך כלל, מתעקש לישון איתנו במיטה, בוכה ולא מסביר מה שבעיה (והוא כבר יכול), ובקיצור-- משקף אותי די בדיוק. אז נכון שהוא יצור נפרד ועצמאי, אבל לא כליל, עדיין, וכמו רבים מאיתנו, הוא מושפע ממצב הרוח של אמא... :) אז מה? עדיין לא למדתי לשלוט בתחושות ובמצבי הרוח שלי, ובינתיים אני עושה את מיטב יכלתי וזה מה שיש, זה גם הכי טוב שיש. מאחלת שלווה ושקט, ולילות טובים של שינה.
|
תוכן התגובה:
|