פה ושם אני מצליחה להזכר בלידה (ובמה שאחריה) בפחות הסטריה (גם לידת בית 'מושלמת על הנייר' יכולה להיות סיוט), ואני נזכרת איך הייתי אחרי הלידה. סתוי שכבה עלי וינקה (אילנה דחפה לה את הפטמה שלי לפה), אני לא הסתכלתי עליה בכלל והיא לא עניינה אותי. הייתי כולי בהלם וכאב. אבל ברגע שאמא שלי הרימה אותה היא פרצה בצרחות ואני צעקתי: תחזירי אותה לפה!!! היא רוצה אותי!!!! היתי מוכנה להרוג את אמא שלי (כבר אמרנו שלידה זה דבר ביולוגי? :)
בקיצור, להפריד זה כל כך לא טבעי. אף חיה בטבע לא נפרדת מהוולד אחרי הלידה. ואם מישהי כן רוצה שיקחו את התינוק? בבקשה! קודם כל יש אבא, וגם האחיות תמיד ישמחו לקחת. אבל קודם כל שיתנו את האופציה של להשאיר.
|
תוכן התגובה:
|