האמירה ש'הכל תלוי רק בך' היא הנחיה קסומה, הצלה וישועה עבור חלק מאיתנו, בעוד שעבור אחרות הינה לב-לבו של פרדוקס מכאיב. כבר בספרות הילדים הקדומה והמוסרית להחריד שאליה נחשפנו כולנו, נמסר לנו מסר כפול: 'תאמין בעצמך ואז הכל אפשרי' מכריזים הגיבורים מחד, ומאידך מאיימים עלינו 'כי תמיד הכי כדאי - להיות אתה ודי' (הדג שלא רצה להיות דג/ פאול קור), ולך תדע האם בחירה שלך היא פרי האמון הנכסף שיש בך לתת, או שמא מדובר בנסיון 'לקפוץ מעל לפופיק' על ריק, רק כדי להתרסק ולשמש דוגמא למען יראו וייראו. שהרי הדג לא רצה להיות דג לא בעלמא. אמירות כזו המדוברת, עצובות בעיני, ומעידות יותר מכל על חוסר תקשורת טרגי בינינו, באמצעות המילה, המובילה אותנו למבואות סתומים כגון זה, שבו במקום לסייע כפי שנדמה שהתכוונו, אנו עלולים להחריף את בדידותו של הנזקק לעזרה ואת תחושת חוסר התקווה שלו. הנסיון להאשים את השפה עקר בעיני, ומדגיש עדיפות בהתכוונות שהזדמנות כזו מזמנת לדבר אחר, שכרגע אינו בהיר לי, ולכן במיוחד בחיזוק הזכרון של בהירות, בגבולות האנושי, המנחמת, לפחות לטעמי.
|
תוכן התגובה:
|