|
5/12/2003 00:38
|
הגר
|
מאת:
|
|
לאמא 11 ולאיריס (קצת ארוך)
|
כותרת:
|
אמא 11 - כשנהנים מהצעקות אכן אין שום בעיה, אבל כאן הצעקות כו מפריעות לבלו ולכן היא צריכה לעשות עם זה משהו.
איריס - אם שיטת אדלר בנפשי? אני עדיין לא יודעת. אני כרגע עוברת קורס שלהם ואשמח לשמוע כל מה שיש לך ולאחרים להגיד בנידון. למשל, למה זה נשמע לך כמו בית ספר לאילוף?.
אני משערת שבהתחלה משפטים כגון זה באמת נשמעים מעושי ומלאכותיים אך עם הזמן זה מתייעל ונהפך להרגל.
מסכימה איתך שהמשפט הנ"ל באמת קצת ארוך מדי ואולי אפשר לקצר אותו קצת וגם להשתמש במילים פשוטות יותר. אבל אני יכולה להגיד לך שכשאמרתי לבני (שנה וחצי) שמפחיד אותי כשעומדים על הכיסא כי אפשר ליפול ולקבל מכה - הוא התיישב תוך חצי שנייה וזה היה אחרי אלף ואחד (כמעט) נסיונות כושלים אחרים.
"מטיל אחריות ואשמה על כתפי הילד" - מה אומר לך, פה הדלקת אותי ופתחת לי את העינים. הדברים שלך נשמעים מעניינים ואני לוקחת לי את הזמן לחשוב עלייהם... אולי אפילו לעלות את זה כשאלה למנחה. מעניין.
"לשלוח לחדר להמשך צרחות" - נראה לי שכוונתי לא היתה ברורה. הרעיון הוא לתת לה את האפשרות לצרוח אם זה מה שהיא רוצה רק לא פה לידי כשזה כל-כך מפריע לי(בהסתמך על כך שזה באמת מאוד מפריע לאמא ונשללו כל האפשרויות האחרות כמו- כאב, רעב וכ"ו..). אפשר לקחת את הקטנה לחדר ולהראות לה ששם אפשר לצרוח. אמא יכולה לעזוב את החדר כשהיא מידעת את הקטנה כמובן ולהסביר לה שוב ושוב שלא מתאים לי כשהיא צורחת לידי.
מקווה שהצלחתי להעביר את כוונתי ובאמת שאשמח לשמוע מה שיש לך להגיד.
חוץ מזה באמת תהיתי לעצמי איפה את? לא ראיתי אותך פה כבר הרבה זמן.
הגר
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
