13/12/2003 22:21
|
ריש
|
מאת:
|
מצטרפת לדבריהן של הדס ואמא 11
|
כותרת:
|
אומנם לא עברתי לידה של ממש, אבל חווית האובדן היתה קשה מנשוא. לא יכולתי לסבול את אלה שהיחסו אלי כאל נכה, כאל לא מסוגלת לתפקד באופן יומ-יומי, כאלה שהביטו בי במבטים נוטפי רחמים טיפשיים. קרה, היה נורא, צריך לתת את הזמן להתאושש בקצב המתאים לאישה, לזוג, ללוות, לתמוך ע"פ הצורך שלהם, ולא ע"פ הצורך שלנו. לי מאוד עזרו ביקורים של חברה שעברה חוויה דומה פחות משנה לפני ואחזה בידיה תינוק בריא שאך נולד. הביקורים וההליכות עימה (יחד עם שיחות אינסופיות) מאוד חיזקו אותי. נתנו לי תחושה שאנחנו שתינו באותה הקלחת, שיש תקווה ושכל דבר מגיע בעתו.
ממליצה להיות מאוד רגישה וללוות ולתמוך כפי צרכיה. לא להאיץ את תהליך האבל ולא להקל ראש בתחושת האובדן באמצעות חוויות עתידיות אחרות, אלה אינן מועילות בשלב הזה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|