14/12/2003 12:25
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
קשה לעזור
|
כותרת:
|
במובן שאנחנו רגילות .אין הרבה מה לעשות,בעיקר להיות ולאפשר.לאפשר את העצב הנוראי הזה שמעיק בכל כובדו,לאפשר את המילה אובדן ואבל,לאפשר את הדמעות בלי להגיד שום דבר,לאפשר את הדיכאון והתהומות-כל זה כדי לאפשר את השמחה כשהיא תגיע,לאט לאט ובדברים קטנים.לא לעודד שיכחה-להיפך.היה הריון,היתה תינוקת.היא איננה איתנו וזה נורא מכפי שאפשר להבין,ואף על פי כן יש עוד דברים. יש לשים לב שמדי פעם יש גם סימנים אחרים.של חיים,של התגברות.אפילו קטנים.זה לוקח הרבה הרבה זמן.אהבה,סבלנות,מינונים,קבלה.לא דחיה של הקושי.עזרה טכנית כמו ליולדת עם תינוק מאד חשובה-משום שבשל החסר,נשכח מהר מאד שהיה לגוף הפיזי הריון ולידה ומצב גופני ירוד ולא מטופל מביא איתו את הדכאונות שלו.במקום שאינך יכולה להיות-אל תהיי,אבל כשאת שם תהיי שם בשבילה ובעדינות סמני לה את הנתיב אל החיים המתחדשים.מתוך המקום של להיות שם, עמוק בפנים ולצאת לאט לאט מחוזקת-גילי אבישי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|