חלילה, שזה לא ישמע כמו שמחה לאיד, אבל לפחות 3 בנות במצב שלי...
אתן צריכות עכשיו לשבת במקומי על יד המחשב ולהתבונן בבית, ערמות של בלגן בכל מקום, בלול של התינוקת- ערמות כביסה פיג'מות של הילדות פזורות על הספות בסלון, אין ספור צעצועים על השטיח, אי אפשר ללכת צריך לדלג מעל, ערמות כלים בכיור, אלבומים ותמונות על המזנון, ממתקים גם, העיתונים של שבת על השולחן, חשבונות וניירות... גזירות של הבנות, העגלה והסלקל חוסמים את הדלת, אבק...הרצפה, חבל על הזמן!!!
והבעל, אין לי מושג למה אני לוקחת בכלל פמולן, ועוד לרוץ לחפש בכל חוצות ישראל לפני שייגמר, הרי בכל מקרה אני בערב נרדמת עוד לפני שאני במיטה בכלל.
אבל, הפסקתי להלחם בזה, אין מה לעשות 3 פיצקיות בבית פצפון, זה מה יש.
אני מתנחמת בכך שזו רק תקופה ובעוד כמה שנים זה יעבור.
אה...וטוב ששכחתי לתאר את מצב הספות (מלאות בכתמי פליטות, במבה, שוקולדי וכד').
ובאמת כשנכנסים לשכנים או לחברים, כאילו אין ילדים בבית, ממש מוזיאון, בהתחלה הייתי מקנאה ואח"כ החלטתי וכמובן שלא בטוח שזה כך, אבל לי נוח לחשוב כך (כדי לעודד את עצמי), שהילדים מסכנים כי לא נותנים להם לשחק בסלון ולא משקיעים בהם מספיק כי יותר חשוב לסדר את הבית ואצלנו זה אחרת...
אז אנא התעודדי, הבית יחכה לגמדים שיבואו לסדר ולנקות...
|
תוכן התגובה:
|
