אין לי הרבה זמן אבל רציתי לספר שלפני כמה חודשים (בחישוב מהיר בערך 3) פתחתי פה דיון (טוב אולי שניים) על זה שאני לא מסוגלת לשאוב יותר וזה גומר אותי ומה יהיה עם ההנקה ואיך היא תוכל תחליפים, וקיבלתי המון עידוד פה, הזכירו לי (ואני מנצלת את ההזדמנות להזכיר לכן) שאנחנו נותנות עוד דברים חוץ מאוכל, שאמא סחוטה ועייפה וקצת ממורמרת לא עדיפה על מטרנה (בעיקר בהנקה חלקית), ושגם פרק הזמן שהנקתי(/נו) היה מכובד. להפוך סיפור קצר לארוך, הפסקתי לשאוב, אני עדיין מניקה (8 וחצי חודשים) ויש לי הרבה יותר מוטיבציה, אפילו להתעורר בלילה להניק, כי ככה אני יודעת שאין יותר מידי רווחים בין הנקות ויהיה לי חלב... ולסיום הערה קטנה ואני מקווה לא להעליב אף אחת, זו בחלק תחושה אישית ובחלק תחושה כתוצאה מהתבוננות, נראה לי שלעיתים לנו המניקות יותר קשה לגמול מאשר לילדים שלנו להגמל, בעיקר בגילאיים האלה, כשהם יותר עצמיים וזה הרגע שהם חוזרים להיות תינוקות שלנו, וגם ההנקה הולכת בד"כ קל יותר, ונשארת בעיקר ההנאה... מה דעתכן?
|
תוכן התגובה:
|