23/10/2004 18:26
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
הי
|
כותרת:
|
נתחיל בזה שאני מכירה ט-ו-נ-ו-ת שהלידה שינתה את מסלולן ה"מקצועי", או אפילו את ראייתן על החיים ועל איך הם "אמורים" להתנהל להם. שינוי מקצועי מהקצה אל הקצה - קורה כאן כל יום (:. שיא הטבעיות. בכ"ז- זו לידה, זו ילדה שהיא לגמרי שלך, את אמא (!), וכמו שלא יכולת לדעת מה תרגישי אליה לפני המפץ הגדול - סביר שלא יכולת לדעת איך תרצי שחייך יראו בהמשך. עכשיו הם באמת נראים לך שונים. על הכיפאק. את קשובה ונאמנה לעצמך - אין טוב מזה לדעתי. אבל! כתבת "יש לי תחושה שמאוכזבים ממני", ואת זה הייתי בודקת. זו תחושה נכונה או שאולי זה איזה קול פנימי שלך שמצרצר לך "מה שאת עושה זה לא מספיק.. את מפונקת.. עצלנית.." או מה שהוא לא אומר לך? על זה הייתי מדברת עם בעלך, לראות אם זה באמת נכון או שאלו הרגשות שאת משפריצה עליו ממאחורי בטנך בלי לשים לב. אם זה יסתבר באמת כמשהו "שלך" - טפלי בעניין. לכי תבדקי של מי ה"קול" הזה, למה הוא מגיע מאיפה וכו', או שפשוט תלמדי לזהות אותו, לראות שזהו פחד או אולי שריטה שלך, ולהפסיק להלביש אותה על שאר העולם. זה עושה את החיים הרבה יותר קלים (: אם זה יסתבר ככן נכון, צריך לדבר על העניין (את ובעלך), ולהבהיר מה המצב - שזה מה שהכי ממלא אותך, מה שאת הכי רוצה, מה שאת חושבת (בטוחה) שהוא הכי טוב בשביל הילדה ובשבילך בשלב זה. באמת לא צריך לצאת בשום הצהרה רבת שנים או חד משמעית כרגע, כשאת בעצמך עדיין מבולבלת. זה רק יבלבל את כל העולם שלך יותר. כדאי שתסכימו (שיבין) שאת מתכוונת לבדוק את הנושא, לרחרח, ולא בטוח להמשיך בנתיב שחשבת עליו קודם רק בגלל שפעם האמנת שהוא יתאים לך. בטח שלא נקודתית כשברור לך - נכון לתקופה זו - שזה ל-א מה שאת רוצה לעשות. הרי להבין שיש סיכוי טוב שאת לא הולכת "לשם" ושאת עוד לא יודעת לאן כן - שוב אני אומרת: הכי טבעי, הגיוני, וחשוב. להיות עם הילדה בבית - אם כ"כ טוב לך עם זה - מה יכול להיות יותר טוב בשביל שתיכן? תאהבי אותך על העדפותייך. לדעתי האישית (מאוד אישית ורק אישית!) להיות מאלה שנהנות מזה כ"כ, ומתמלאות מזה כ"כ - זו הברכה הכי גדולה. ליאתיתי שמתה מפחד שזה לא יקרה לה עוד פעם...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|