24/10/2004 22:28
|
רונה
|
מאת:
|
דיעה קצת אחרת..
|
כותרת:
|
תראי את צריכה לחשוב איפה את רוצה להיות עוד שנה ןךפעול בהתאם. אני בטוחה שגם בעלך ירגע ויבין יותר אם תדעו שניכם לאן פניכם מועדות. אולי עוד ילד? ואז באמת אין מה למהר לחזור לעבודה.. אולי כן להתחיל לעבוד בעוד כמה חודשים ואם כן לחשוב במה איך כמה איפה וכו'. יכול להיות שהחוסר פרגון בא מאי הידיעה. אני מדברת רק על בעלך ולא על כל ה"נשמות" האחרות. מנסיון אני יכולה לומר לך שחזרתי לעבוד כשירדן היה בן חצי שנה אחרי פחות מחודש נשברתי וחזרתי הביתה אפילו שהיה עם חמתי. אח"כ ידעתי שאני ארצה לחזור מתישהו תוך השנה הקרובה בתנאים משלי- שנקבעו מראש בשיתוף עם בעלי.לא התפשרתי על הדרישות בעבודה ובסוף מצאתי בדיוק מה שרציתי. כשירדן היה בן שנה ושלושה חודשים חזרתי לעבוד. אני מאוד מסופקת מהעבודה מרוצה מזה שהיתה לי איתו תקופה כל כך ארוכה ומענגת שתרמה לשנינו כל כך הרבה. אני מרגישה שירדן מאושר ואני מאושרת וזה מה שחשוב. אני מגיעה הביתה בארבע ויש לי איתו 5 שעות איכותיות מאוד - אחרי שהתגעגעתי כל היום השעות הללו מלאות אנרגיות שלי ושלו עם הרבה חום אהבה ופעילות של שנינו יחד. אני מכירה אימהות אחרות שאין להן את זה עם ילדיהן גם כשהם איתו בבית כל היום. יש גם היבט כלכלי- האם כלכלית אפשרי שתישארי בבית ויהי רק מפרנס אחד. אולי זה מה שמדאיג את בעלך? רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|