כ היקרה,
מה שאת מתארת נשמע מאד קשה. ברור שאמא שלך היא אישה מרירה ואומללה אחרת אני לא רואה איך אמא יכולה לומר דברים כל כך פוגעים ונוראים לבת שלה וזה לא קשור לדעתי לדיעות קדומות או לא. זה דבר אחד להאמין בחינוך של פעם ודבר אחר לומר לבת שלה שהיא לא מספיק נקיה ולא מספיק יפה.
לא ממש סיפרת איך זה השפיע עלייך. יש לי חברה טובה שגדלה עם אמא דומה מאד לאמא שלך (לפי מה שאת מתארת) והיא כבר שנים בטיפולים פסיכולוגים ואחרים על מנת לנסות ולהתמודד עם החוסר בטחון והדימוי העצמי הירוד שלה. מן הסתם היא גם ביקורתית מאד כלפי עצמה וכלפי אחרים. איך את?
מאד קשה לי לייעץ לך פה מה לעשות. מתחשק לי להגיד לך להעמיד אותה במקום. לא לתת לה לומר לך דברים כאלה. אולי אפילו לומר לה חד וחלק "אמא, זה ממש לא נעים לי לשמוע את הביקורת שלך ואני לא מוכנה לשמוע את זה יותר".
אני אישית מאד רגישה לביקורת ולכן אני בספק אם הייתי ממשיכה להיות איתה בקשר שהוא יותר מקורקטי. אין שום סיבה לדעתי לשמוע ביקורת וחוסר פירגון שכזה מאף אחד בעולם, גם אם זו אמא. אבל שוב - אני לא יכולה לשים את עצמי במקומך.
חברתי, אגב, ניתקה את הקשר עם אמא שלה כמעט לחלוטין ומעדיפה להזמין ביביסיטר במקום לבקש ממנה טובות. כמו שאומרים - לא מדובשה ולא מעוקצה.
לא אמרת אם היית אי פעם בטיפול אבל נראה לי שזה יותר ממתבקש במצב כזה.
בכל אופן, הכי חשוב בעיניי שתדעי לעשות את ההפרדה בין מה שהיא אומרת לבינך. מה שהיא אומרת לך זה רק ביטוי של המרירות שלה כלפי עצמה ולא אומר עלייך כלום. אני בטוחה שזה מאד מאד קשה שלא לקחת את זה על עצמך כי הביקורת באה מאמא שלך שהיא הבן אדם שאמור הכי לפרגן לך בעולם אבל זה באמת לא את. זו היא.
כמו שאמרה מירב, נסי להקיף את עצמך באנשים שמסוגלים לפרגן ועושים לך טוב ונסי, עד כמה שאפשר, לא להתיחס למה שאמא שלך אומרת. בסך הכל אמא שלך היא אשה מאד מסכנה. הרי רק בן אדם פגוע מסוגל לפגוע באנשים האוהבים אותו. בטח ובטח בצורה שכזאת.
אני בטוחה שאת אישה מקסימה ומוצלחת.
ליאורקה.
|
תוכן התגובה:
|
