כואב לקרוא את דברייך אבל גם מעודד, כי נשמע שפעם ראושנה בחייך את מבינה שיש משהו אולי מעוות בדרך שבה אימך נוהגת בך.
לא, זה טבעי, זה גם לא בסדר, זה משפיל כמו שכתבת וזה לא מגיע לך בכלל.
אמך נוהגת כך מסיבות פסיכולוגיות כאלו או אחרות. הן מרובות אבל זה הדבר הפחות חשוב בעיניי כעת.
מה שחשוב עכשיו זו את.
חשוב לי שאת תגיעי למצב שתישהי בנוכחותה, שהיא תגיב כמו שהיא מגיבה ואת לא תחושי מכך מושפלת.
חשוב שאת תביני שהיא הרבה פעמים טועה, שהיא אומרת דברים לא נכונים, ומה שאני רוצה זה שלא יהיה לך ספק בכך שהיא טועה.
שלמשל, למרות שהיא אמרה שאת לא מספיק יפה, את עדיין תחשבי שכן ולכן לא תמנעי מעצמך לנסות ללכת לתחרות יופי אם את רוצה בכך.
או שלמרות שהיא תעביר ביקורת על הדרך בה את מגדלת את ביתך, את עדיין תאמיני במה שאת עושה, ותשימי את הביקורת שלה בצד.
חשוב לי קודם כל להעצים אותך, לשמור עלייך, ולגרום לך להאמין בעצמך.
כאשר תחושי בטוחה בעצמך תוכלי גם להתמודד עימה יותר בתבונה.
איך מתחזקים?
אפשר להדק את הקשר עם אלו שכן מעריכים אותך כיאות- מי האנשים הללו?- בעלך?, משתחתו?, חברות?, אנשים בעבודה?. ראוי להקשיב גם להם ולמשל, לא להפחית במחמאה של הדודה גם אם אמא אמרה משהו. אפשר גם ללכת לטיפול, ולעבד את זה אם את מרגישה צורך.
מהמקום שבו תביני שהיא לא יכולה לפגוע בך באמת, שהיא לא יכולה לקחת לך את היופי או הבית הנקי או מה שזה לא יהיה, תוכלי לגלות יותר רגישות כלפיה, ותביני שהיא עושה זאת קרוב לודאי לא מרוע, אלא מקנאה לא מודעת או משהו אחר.
חשוב לי לומר שחשוב שתחשבי על דברים אלו ותעבדי אותם, כדי לא להעביר את היחס הזה לדור הבא. הריי לא היית רוצה להעביר את ילדייך את אותו מסלול שאת עברת, נכון?
יונית
|
תוכן התגובה:
|