גם אצלנו ההורים שלי נוטים לראות את הפגמים מתוך אמונה שרק הם יעזו להגיד לנו אותם.
אני יודעת שההורים שלי אוהבים אותי ומוכנים וגם עושים הכל למעני. אני גם מכירה את התגובה שלהם לדברים שאני עושה.
להבדיל מחלק מהאחים שלי, אני יודעת להגיד להם בפרצוף שאם הם לא יכולים לנסח משפט שתורם לי ולבטחון העצמי שלי אז אני מעדיפה שישתקו.
הם אגב, למדו לשתוק עוד לפני שאני אומרת משהו ואפילו למדו להתאמץ לספר לי מה הדברים שבי שהם אוהבים ומעריכים. כמובן שזה קרה אחרי שיחה בה הסברתי שאם האמון שלי בעצמי היה מבוסס רק על התרומה שלהם, כנראה הייתי סגורה במרתף כל חיי.
אני לא חושבת שההורים שלי עושים משהו לרעתי. בעיניים שלהם הם תמיד עושים הכי טוב עבורי. לפעמים צריך ללמד אותם מה הכי טוב.
היום אמא שלי הרבה פעמים מתפעלת מהצורה בה אני מחנכת את ילדיי ובהחלט למדה ממני דבר או שניים.
לא תמיד אפשר לחנך את ההורים ואפילו לרוב לא. אבל אפשר ללמד אותם מהי ביקורת בונה בעינייך ומה ביקורת הורסת. וכשהם מתחילים עם הביקורת ההורסת לתת סימן של לא פה ולא עכשיו. את מספיק גדולה לבחור מה את רוצה להקשיב לו.
|
תוכן התגובה:
|
