|
24/5/2005 16:52
|
סנפיר
|
מאת:
|
|
הריונית יקרה,
|
כותרת:
|
מבינה מאד את מה שאת אומרת וכותבת. יכולה להגיד לך שהרגשתי קצת כמוך. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא שאת מכירה ברגשותייך. זה הצעד החשוב ביותר על מנת לא ליפול לדיכאון שאחרי לידה.
אני חושבת שהפחד של הלידה (הכאבים, משהו שלא יודעים איך נתמודד איתו), וההרגשה שהנה אוטוטו היצור הזה מגיע ואיך יהיה ומה יהיה וכו' - הם אלו שגורמים להרגשה המבולבלת הזו.
אני אחרי הלידה הרגשתי בשביל מה לעזאזל הייתי צריכה את הדבר הזה?! אני חושבת ש- 3 חודשים הייתי באיזה שהוא סוג של דיכאון, אבל זה עבר. ההסתגלות לתינוק ולמצב החדש תרמה לכך שהתחלתי להתאהב בתינוק שלי והכל הסתדר. חשוב שתדברי עם בן זוגך (אני זוכרת שהייתי שואלת את בעלי אם הוא לא היה מוותר על זה והיה חוזר אחורנית, וכל פעם הוא היה אומר לי שלא ואני חשבתי "איזה שקרן!"). הכי חשוב שבן זוגך ידע את מה שאת מרגישה, וחשוב שתקראו הרבה בנושא ותדעי שמה שאת מרגישה בסדר. והאמרה הבנאלית כשזה יהיה הילד שלך את תאהבי אותו - כל כך נכונה. אולי לא מיד בהתחלה אבל זה נכון כל כך.
תקחי הכל בקלות, תוציאי את רגשותייך החוצה זה לגיטימי להרגיש ככה (אתם עוברים לשלב אחר ביחסים שלכם וזה הרגשה של בלבול ותהיות), תעזרי במדריכה שלך להכנה ללידה על מנת שתעזור לך להתכונן בדרך הכי טובה.
מאחלת לך לידה טובה ומעצימה וכניסה חלקה לאימהות.
והפורום הזה הוא במה נהדרת להוציא החוצה רגשות כמו שלך ולהבין שהרבה חשות את זה וזה בסדר, ולקבל את התמיכה שאת זקוקה לה.
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
