|
22/6/2005 09:53
|
ורד
|
מאת:
|
|
בלו
|
כותרת:
|
שני דברים: נדמה לי שאחת הסיבות לכך שהיום אנו חשים את האלימות בצורה מוגברת מאוד היא האופן שבו היא מדווחת בתקשורת. הפמפום. זה כמו שטוענים שפעם ילדים קראו ספרים. זה הרי קשקוש. גם אז כמו היום היו ילדים שקראו המון, והיו גם כאלה שבכלל לא. יש לנו נטיה לעשות רומנטיזציה של העבר, בלי קשר למה שהיה באמת.
ובכל זאת: נדמה לי שעד האינתיפדה הראשונה הישראלים או רובם לא באמת הפנימו את העובדה שהם כובשים. הם יותר הרגישו כמו איזה קולוניאליסטים נאורים, שמתפעלים מהנייטיבס, חוששים מהם, ומתנשאים מעליהם בעיקר. האינתיפדה הראשונה עם שבירת הידיים והרגליים שינתה זאת. עשרות אלפי צעירים וצעירות נכנסו למעגל הכיבוש, ומאז הם סוחבים על עצמם את המשא הזה. מניסיונם הפרטי או דרך התקשורת. הלב הולך ומסתאב, הרגשות הולכים ומכהים. אנחנו יוצאים מדעתנו כשהבירוקרטיה הישראלית מתעללת בנו ומתעלמים מאיך שנראה היומיום הפרוזאי בצד השני. הפתיל שלנו הולך ומתקצר, ואנחנו אפילו לא באמת מבינים למה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|