הכוונה אינה שהמודעות למצב הכיבוש בו אנו חיים גורמת להסלמה ברמת האלימות. בכלל לא. זה אינו עניין מודע, בטוח לא בקרב רוב בני הנוער ולצערי גם לא בקרב המבוגרים. בכל מערכת בחירות מחדש אזרחי המדינה הזו מעדיפים לבחור בכוחנות בשם העאלק בטחון ומתעלמים ממי שמנסים לתקן חברתית, סביבתית וכלכלית. ילדים ובני נוער שלא מכבדים אותם בבית, שמזלזלים בהם בבית הספר, שקולטים מלידתם את הזלזול בחיי אדם סביבם, מבינים שהכל מותר ועלולים להיפך אלימים. מדור לדור האלימות מקצינה, וכעת נראה כאילו הגענו לשיא, כי גם המצב סביב מקצין, העוולות שאנו מבצעים בשטחים מחריפות (המחסומים, הגדר), העוני רב יותר והפערים בין עני לעשיר גדלים, אנחנו סוללים כבישים וכבישים עוקפים, מזהמים את הסביבה, מקצצים בשירותי הבריאות והרווחה, זורקים מפה בברבריות אנשים שבאו להרוויח פת לחם לילדיהם, מזלזלים עד ביטול בכל מי ששונה מאיתנו או שדעתו שונה מאיתנו. יש צורך להמשיך? כיום הורים שגדלו לתוך הסיטואציה הזו מגדלים דור חדש של ילדים לסיטואציה קשה עוד יותר שאין לנו זמן או משאבים לנסות לתקן כי תמיד יש משהו אחר, בוער יותר, על הפרק. אין מה לבכות על פוליטיקאים מושחתים, אנחנו בחרנו בהם. ההשפעה הגדולה ביותר שיש לנו על עתידנו היא ביום הבחירות. הפגנות זה מצוין, אבל הרבה פחות אפקטיבי. אם נמשיך לבחור בדמויות כוחניות, נקבל את אותה תוצאה מוכרת.
|
תוכן התגובה:
|