ואני גם חושבת שכן, יש בהחלט הדרדרות באלימות בחברה הישראלית ובחוסר הכבוד בין איש לרעהו. אני גם כן חושבת שלפני 20 שנה זה היה טוב יותר. ממה שזכור לי - לא פחדו לנסוע בטרמפים (והיום הפחד הוא לא רק ממחבלים אלא גם ממטורפים למיניהם), ילדים לא הסתובבו עם סכין בבית הספר, לא היו כל כך הרבה רציחות פליליות וכן, ממה שההורים שלי מספרים, היה קצת יותר כבוד גם למורים, גם לזולת...
אולי הטלוויזיה אשמה, אולי המצב הכלכלי שרק הולך ומדרדר אולי... לא יודעת. וגם אני לא חושבת שזה קשור לכיבוש - הנה, גם אנגליה היא מדינה כובשת ובכל זאת הם העם אולי הכי מנומס שראיתי (חוץ מהיפנים (-:). אני מאמינה שזה מתחיל בבית, בזה שאין גבולות, ממשיך לבית הספר בזה שאין כבוד למורים ומשם הלאה... ולא צריך ללכת רחוק. מספיק להסתכל באיך שהפוליטיקאים שלנו מדברים אחד לשני, באיך שאנשים מקללים על הכביש וצועקים ודוחפים... אם זה מה שילדינו רואים אז איך אנחנו מצפים שיצאו אנשים עם כבוד ואיפוק?
וסתם דוגמא קטנטונת - כשגרתי באנגליה עבדתי כמדריכת ילדים. הילדים מעולם לא קראו לי בשמי הפרטי (למרות שלא הייתי מורה) אלא פנו אליי כ miss. ותבינו - היינו רצים יחד בחוץ, משחקים בבוץ ועדיין - תמיד miss. אז זה נראה לי טיפשי. היום אני חושבת שזה היה חשוב, שזה גרם להם להסתכל עליי אחרת, בכבוד, לדעת שאני איזושהי אישה מבוגרת עם סמכות שלהם אין. אצלינו נראה שאפילו זה כבר נעלם (ואגב, גם אני זוכרת את עצמי קוראת למורה שלי "המורה"), שאפילו המורים, שאמורים להיות התקווה של הילדים שלנו איבדו סמכות ואיבדו שליטה וזה מפחיד ומיאש.
ורד מתוקה, כבר אמרתי לך - כל הכבוד על היוזמה המבורכת. אם זו עצומה, אם הרצאה, אם... לא יודעת. כל דבר שיכול להביא לשינוי נראה לי כרגע כברכה כי חייבת להיות איזושהי התעוררות כדי שהילדים שלנו יגדלו להיות אנשים טובים יותר, עם כבוד הדדי ונימוס וערכים. הלואי!
ליאורקה.
|
תוכן התגובה:
|